יהודי אורתודוקסי בין פליטים ערבים
בתאריך 24.1.2016 נכנס יהודי חובש כיפה למגורי הפליטים בטמפלהוף מלווה בצוות צילום של אתר החדשות ״די וולט״ במסע חיפושים אחר סימני אנטישמיות ושנאת יהודים בקרב הפליטים/ות, שרובם/ן נמלטו רק לפני חודשים ספורים משדות הקרב של המלחמות האימפריאליסטיות במזרח התיכון אל גרמניה. הלוחם האמיץ למען סובלנות, יונתן שי שמו, מצא מטמון של ממש: צלב קרס מצויר בטוש על הקיר, כמו שניתן למצוא למשל במגרשי משחקים בדרום גרמניה, ומפת פלסטין מעוטרת בצבעי הדגל הפלסטיני. אישה זקנה ששמעה אותו מתאר את הכפר הפלסטיני ההרוס שייח מוניס כ״תל אביב״ הפנתה לו ולצוות הצילום שלו את גבה. לשי היה זה כמו ליל בדולח שני. טרוד וזעוף עמד מול המצלמה והסביר שזה בסדר גמור שגרמניה ממלאת את אחריותה ההיסטורית וקולטת פליטים, אבל – ״פה חיים יהודים״.
הוידאו נצפה כבר כמעט חצי מיליון פעמים, ושותף מעל שלושת אלפים פעם. לפיכך לא מדובר בתופעה שולית, לא בבלוג פתטי של ״אנטי–גרמנים״ או פאנל בלתי חשוב. הוידאו מהווה התפתחות משמעותית בהתערבות הציונית במדיניות קליטת הפליטים של גרמניה, ובהתקפה הציונית על תנועת הסולידריות הבינלאומית עם פלסטין. חשוב לנתח ולהבין את האספקטים הללו.
אנטישמיות
נפנה דבר ראשון אל הנושא ״אנטישמיות״ באופן כללי. כאן חובה לציין שוב ושוב שאנטישמיות כשנאת יהודים, כלומר כאפליה של מיעוט אתני–דתי (נתעלם לרגע מהעובדה שהמונח המקורי פירושו שנאת שמים, כלומר גם ערבים/ות), הינה תופעה אירופאית. תופעה שהגיעה לשיאה בהתגלמות הגדולה ביותר של שנאת יהודים – רצח העם הגרמני ביהודים/ות. צלבי קרס אינם סמל ערבי, אלא נוכסו מתרבויות הודיות על ידי הנאצים.
הניסיון החוזר להציג ערבים וערביות כאנטישמים/ות משרת צורך ברור בחברה הגרמנית לרלטיביזציה של העבר, צורך להעביר את לפיד האנטישמיות הלאה ולהיפטר ממנו. פליט פלסטיני מסוריה, שחי כל חייו במחנות הפליטים בידיעה שהיו אלה המיליציות היהודיות–ציוניות שהפכו אותו ואת משפחתו לפליט מלכתחילה, אינו שקול לאזרח גרמני שבשנת 1938 תמך בגירוש ובהשמדה של יהדות גרמניה. השוואות כאלו, שהופכות פופולריות יותר ויותר בגרמניה כיום, הינן גזעניות, מסיתות ומפחיתות את חומרת האנטישמיות הגרמנית והאירופאית ותוצאותיה.
אבל פעולות תעמולה כמו של אתר ״די וולט״ משרתות צורך נוסף בחברה הגרמנית. צורך שהיה מודחק מזה עשורים אבל נראה שלבו מעולם לא חדל לפעום – הרצון לחברה ״טהורה״. זה לא סוד שגרמנים/ות רבים/ות מקבלים את הפליטים/ות בסבר פנים יפות רק מתוך הכרח – ההכרח לא להיתפס כגזענים, לא כמו אז. אבל בחלקים רבים של החברה עדיין מבעבע הרצון לתרבות מערבית טהורה. כדי לא להיות ״כמו פעם״, חלקים מהאוכלוסיה מצאו שם מתאים לתרבות שכזו – ״תרבות יהודית נוצרית״, מונח הנישא בגאון על שלטים בהפגנות תנועת הימין הקיצוני ״פגידה״. החברה הגרמנית, לאחר שהפסידה במלחמת העולם, מוכנה לאמץ לחיקה את התרבות של קורבנות העבר שלה (כל עוד מדובר בתרבות יהודית מערבית כמובן), על מנת להדיר את התרבות המוסלמית של א/נשים רבים/ות כל כך. והווידאו שהופץ ע״י ״די וולט״ מציג זאת ללא כחל ושרק: אם הם רוצים לבוא ל״כאן״ עליהם להבין ש״כאן״ שייך ליהודים ונוצרים. איך שגלגל ההיסטוריה מסתובב לו.
אבל מיהו בכלל ה״יהודי האורתודוקסי״ הזה, שברוב תמונות הפייסבוק שלו אינו חובש כיפה ואף פרסם בעבר הסתה כנגד חרדים? לניתוח שלנו עוד חסר חלק אחד חשוב.
ה– AJC
בוידאו עצמו לא ניתן לראות מיהו בדיוק יונתן שי, ולמה נכנס יום בהיר אחד חבוש כיפה למחנה פליטים. חיפוש קצר באינטרנט מגלה ששי טוען שהותקף פעמים מספר בברלין ע״י מוסלמים בגלל שחבש כיפה. אבל מאחורי הסיפור חבוי משהו חשוב יותר, משהו משמעותי ביותר בשבילנו כפעילי/ות שמאל ופעילי/ות סולידריות עם פלסטין.
כפי שמפורסם באתר שלהם עצמם וברשתות החברתיות, שי עובד עבור ה-AJC, והיה במחנה הפליטים בתפקיד. ה-AJC, הוועדה היהודית אמריקאית, היא ארגון לובי ציוני שהוקם בארה״ב וברשותו משרדים ביותר מעשרים ערים בעולם. בדומה לליגה נגד השמצה צורת העבודה של ה-AJC היא בעיקר קידום אג׳נדה ציונית דרך האשמות באנטישמיות. אסטרטגיה חשובה בכך היא הניסיון לשנות את ההגדרות המשפטיות של אנטישמיות כדי שיכללו גם אנטי–ציונות (לינק). הAJC היה זריז מאוד לפרסם הודעה לעיתונות מיד אחרי פרסום הוידאו בו הוא דורש הקמתה של ״וועידת פסגה לדמוקרטיה״ על מנת להילחם נגד תופעת האנטישמיות בקרב פליטים/ות (לינק). מכיוון שקשה להאמין שהרעיון לוועידת פסגה שכזו היה ספונטני ניתן להסיק שכל ביקורו של שי במחנה בטמפלהוף תוכנן מראש על מנת להוות תירוץ לדרישה לוועידה כזו.
כפעילים/ות בסולידריות עם פלסטין בברלין ה-AJC אינו זר לנו. בהפגנות בברלין נגד הטבח בעזה ב-2014 ראינו פעמים רבות אנשי צילום עם תגים של ה-AJC, שנעלמו מהר כשפנינו אליהם. את החומר שחיפשו הם השיגו כבר: הם צילמו קבוצת נערים שקראה ״יהודי, חזיר פחדן״ והפיצו את הצילומים בתקשורת. כך התחיל מסע הכפשה שקרא לאיסור מוחלט של ההפגנות, ואנו וחברינו וחברותינו לדרך הפוליטית תויגנו כאנטישמים בתקשורת במשך שבועות. הדבר הוביל לאלימות רבה יותר מצד המשטרה, כמו לדוגמא אחרי ההפגנה מול שגרירות ישראל, ולאיסור של סיסמאות נוספות.
מי שרוצח ילדים הוא רוצח ילדים
והתהליך ממשיך. כעת גם הסיסמא ״ישראל רוצחת ילדים״ – סיסמא שלאור המצב בעזה לא יכולה להיות מדויקת יותר – אסורה ע״י המשטרה בשל תוכן אנטישמי. לא רחוק היום בו גם הסיסמא ״החרימו את ישראל״ תאסר. כאשר מפת פלסטין נחשבת לגרפיטי אנטישמי, העבודה של כולנו בסכנה.
אם שתקנו כפעילי/ות שמאל כשה-AJC תקף והכפיש את ההפגנות למען עזה בכל הכלים הפוליטיים האפשריים, כשהתגובות של השמאל המקומי למסע ההכפשה של אז היו לארגן הפגנות ״נפרדות״ בהן קריאות ״אללהו אכבר״ ו״ישראל רוצחת ילדים״ אינן מתקבלות בברכה, הרי שאיבדנו היום את הזכות לעקם את פנינו אל מול הוידאו מטמפלהוף. התעמולה הציונית היא כמו הכיבוש: ברגע שהיא זוכה בדריסת הרגל הקטנה ביותר היא לא תעזוב עד שהשתלטה על השטח כולו. אנו מכירים את העבר – מסע ההכפשה של 2014, ואת ההווה – הוידאו מטמפלהוף. אם נרצה לראות את העתיד כל שנצטרך לעשות הוא להביט אל עבר צרפת, בה הBDS היום כבר כמעט אינו חוקי.
אם לא נגרש את התעמולה הזו מראשינו ונפנה למעשים, אם כמויות של יהודים/ות אנטי–ציונים/ות לא יגיעו להפגנות בקולניות, אם קבוצות שמאל לא ינקטו עמדה ברורה נגד הציונות ונגד ההאשמות באנטישמיות, אם קבוצות נגד גזענות ולתמיכה בפליטים לא יבינו שפשר המשפט ״להיאבק נגד הסיבות לפליטות״ הינו גם המאבק כנגד הציונות, הרי שנגיע מהר מאוד למצב בו אלו שכן מרימות את קולן בגרמניה למען פלסטין יירדפו ופעולתן תוצא מחוץ לחוק, ואלו ששתקו יתרמו את חלקם להתדרדרותה של החברה שלנו אל תוך התהום של שנאה אנטי–מוסלמית. עכשיו הזמן לקול ברור ואמיץ כנגד הציונות.
FOR-Palestine, ברלין 2016
הסרטון עם כתוביות באנגלית:
