הצהרה מאת F.O.R.-Palestine
הוקראה לפני הרצאתו של סעיד אמירה בברלין, דצמבר 2015
״כל הרקטות שנורו ע״י קבוצות פלסטיניות חמושות הינן כלי נשק בלתי מונחים שאינם יכולים להיות מכוונים בצורה מדויקת במטרות ספציפיות והם מטיבם כלי נשק בלתי–מבחינים: השימוש בכלי נשק שכאלה אסור תחת החוק הבינלאומי ומהווה פשע מלחמה״
דו״ח אמנסטי אינטרנשיונל, 26.3.2015
״על מנת שמחאה לא אלימה תעבוד, ליריבך צריך להיות מצפון״
סטוקלי קרמייקל
אנחנו כאן היום בסולידריות עם המאבק העממי בניעלין, בילעין, נבי–סאלח וכל הכפרים בגדה המערבית הנאבקים נגד גזל האדמות הציוני. אנחנו כאן מכיוון שאנחנו עומדים ועומדות בסולידריות עם מאבקםן של בני ובנות הנוער ברחובות חברון, ירושלים או בית לחם, המרימים ומרימות אבנים וסכיני מטבח נגד פולשים חמושים המוציאים להורג ללא משפט, נגד דיכוי יומיומי וענישה קולקטיבית. אנחנו כאן מכיוון שאנחנו עומדים ועומדות בסולידריות עם המאבק בעזה, עם ההתנגדות העיקשת בכל אמצעי אפשרי נגד מעשי טבח מהים, מהאוויר ומהיבשה, נגד הרעבה ומצור.
הוזמנו לכאן היום על מנת לשבח את ההתנגדות הבלתי אלימה. אבל מה בדיוק בלתי אלים במצב בפלסטין? מפגינים ומפגינות נרצחו בניעלין, בבילעין, בנבי סאלח ובכמעט כל מקום שאנו קושרים לו כתרים בשל אי–האלימות שבו. הכיבוש הציוני הוא אלימות צרופה, לפיכך ההתנגדות לו מורשת, אף מחויבת, להשתמש בכל האמצעים כנגדו, כולל שליחת ידה אל הנשק.
לחגוג אי–אלימות פירושו להכריז על המאבק החמוש כבלתי לגיטימי על דרך השלילה. אם אי–אלימות היא ההתנגדות היחידה איתה אנו עומדים ועומדות בסולידריות, הכוונה היא שאנחנו שוללים ושוללות מצורות התנגדות אחרות את זכות הקיום שלהן. גישה זו מגדירה את התנאים לפיהם אנו ״מסכימים ומסכימות״ להציע סולידריות על פי שיח הגמוניאלי מבחוץ. אם אמנסטי תומכת ומממנת מאבק בלתי אלים, ובאותו זמן מגנה את ההתנגדות הצבאית בעזה כפשעי מלחמה, היא מכתיבה את הדרך בה מותר לאנ.שים להילחם במדכא שלהםן.
עלינו לשאול את עצמנו על מה מבוססת הסולידריות שלנו? על כך שאנו עומדים ועומדות לצד א.נשים הנאבקים ונאבקות למען חירותםן, או על כך שאנו כופים את אמות המידה שלנו על מאבקםן של א.נשים אחריםות? בתקופה בה המאבק העממי הפלסטיני מוקע כטרוריזם על ידי כוחות פרו–ציונים וריאקציונרים, מכיוון שהוא מעז לשאת סכינים כנגד כובשים חמושים ומשוריינים, העמדת אי-האלימות בקידמת הבמה שקולה לקבלה ותמיכה בשיח הפרו–ציוני, הנתמך ומחוזק ע״י אירגונים כגון אמנסטי אינטרנשיונל, לפיו רקטה ביתית העומדת מול מטוס קרב מהווה פשע מלחמה.
למרבה הצער, זרמים רבים בשמאל המערבי היום, כמו ה״ציונות הליברלית״ הריאקציונרית, מנסים להעלים את הסתירה הבסיסית של הציונות: שלא קיימת חצי דה–קולוניזציה, שאין סולידריות אמיתית עם המדוכאים והמדוכאות אשר בו זמנית מכשירה את המדכא. כל סולידריות עם פלסטין שאינה קוראת לפירוק השליטה הציונית בכל שטח פלסטין ההיסטורית מנסה לרבע את המעגל: היא חולמת שניתן יהיה להעלים ״הפרות זכויות אדם״ בתוך מערכת הכובשת, גוזלת ומדכאת, מערכת שהיא כל כולה הפרת זכויות אדם אחת גדולה. סולידריות סלקטיבית שכזו מעלימה עין מהעובדה ש״זכות הקיום״ של ישראל שוללת את אותה זכות קיום מיותר משישה מיליון פליטים פלסטינים, בתוך הארץ ומחוצה לה. עמותות ריאקציונריות ו״ארגוני זכויות אדם״ משתמשים באי–אלימות כאמצעי שליטה, כשהם מסכימים לתמוך רק באלו הנשמעים ונשמעות לתנאיהם. כמו אדמת פלסטין, הנגזלת דונם אחר דונם על ידי הציונים, עד שדבר לא נותר ממנה, כך נגזלים גם תחומי ההתנגדות הלגטימית פיסה אחר פיסה, עד שהדרך היחידה בה מותר יהיה להילחם כנגד טנקים ופצצות תהיה להשליך עליהם מטוסי נייר עשויים מפליירים של אמנסטי.
אם אנחנו מסוגלים ומסוגלות לסולידריות רק בתנאים שלנו, המקדמים את האינטרסים שלנו ואת השקפת העולם שלנו, עדיף שלא נעמוד בסולידריות כלל. אנו כאן היום על מנת להצדיע להתנגדותו הממושכת של סעיד, של אנשי ונשות ניעלין, של אנשי ונשות הגדה המערבית, של אנשי ונשות פלסטין. כל צורות ההתנגדות שלהםן הינן לגיטימיות, מכיוון שהתנגדותםן היא לגיטימית כשלעצמה. כל עוד הםן נאבקים ונאבקות למען פלסטין חופשית, אנו נעמוד לצידםן.
סולידריות עם ההתנגדות הפלסטינית בכל פלסטין ההיסטורית ובעולם כולו!
החרימו את ישראל!
